לא גרתם בנחלה ולא עיבדתם אותה? כך איבדו משפחת קול את הזכויות

(ה"פ (י-ם) 38060-04-18 קול נ' רשות מקרקעי ישראל, פסק הדין מיום 1.7.2019)

האם ניתן להחזיק בנחלה מבלי להתגורר בה או לעבדה – ולשמור על הזכויות לאורך זמן?
פסק דין עקרוני של בית המשפט המחוזי בירושלים, שאושר גם בבית המשפט העליון, עונה על השאלה באופן חד־משמעי:
הזנחה מתמשכת של נחלה עלולה להוביל לאובדן מוחלט של הזכויות, גם עשרות שנים לאחר הקצאתן.

הרקע: הקצאה שלא מומשה

בשנת 1990 הוקצתה לבני הזוג יהושע וענת קול נחלה במושב בר גיורא.
ההקצאה בוצעה בהתאם להסכם "החוזה המשולש" מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית.
מטרת ההקצאה הייתה ברורה: מגורים וייעוד חקלאי – בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

למרות חלוף הזמן, בני הזוג לא בנו בית בנחלה, לא התגוררו בה, ולא עיבדו את הקרקע. רק בשנת 2001 החלו בניסיונות לקדם תכניות בנייה, אך בפועל – לא נעשה כל שימוש בקרקע. גם היתר בנייה שהונפק בשנים הבאות – לא מומש.

במהלך שנת 2017 ערכה רמ"י פיקוח בשטח, אשר העלה כי הקרקע ריקה ולא נעשה בה שימוש.
ביום 26.6.2017 נשלחה לבני הזוג הודעה רשמית ובה נאמר:

"אין לכם זכויות במגרש הנ"ל והקצאתו תתאפשר אך ורק במכרז פומבי."
(נספח ו' להמרצת הפתיחה)

המסגרת הנורמטיבית: החלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל

הבסיס המשפטי לעמדת רמ"י נשען על החלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, משנת 1965, אשר קובעת:

"חוכר של קרקע חקלאית חייב להתגורר בנחלה ולנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות למטרות שלשמן הוחכרה הקרקע."
(סעיף 7 להחלטה)

המטרות שנקבעו להחכרת הקרקע הן מגורים וייצור חקלאי. אי־מימוש בפועל של מטרות אלה – לרבות העדר בנייה או עיבוד – עלול להביא לאובדן זכויות.
פסק הדין בעניין קול מתבסס ישירות על עקרונות אלו.

הכרעת בית המשפט המחוזי: זכויות שלא מומשו – פקעו

השופט רם וינוגרד דחה את טענות בני הזוג אחת לאחת.
נקבע כי מחדלם לאורך עשרות שנים מהווה הפרה יסודית של ההסכמים – ואף של עקרונות היסוד בניהול מקרקעי ישראל.

"על פי מדיניות הקצאת המקרקעין העדכנית של המשיבה, שבאה לידי ביטוי בהוראת אגף חקלאי 31 ובהסכם הבנייה עליו חתמו המבקשים, פוקע תוקפה של הקצאת הזכויות בחלוף פרק זמן קצר למדי (של שלוש שנים) ממועד הקצאתן."
(פסקה 23 לפסק הדין)

ובהמשך אותה פסקה:

"על פי מדיניות הקצאת המקרקעין המתחדשת של הרשות, ועל פי חובתה כלפי האינטרס הציבורי הכללי במשאב המוגבל של מקרקעי המדינה, והגיעה למסקנה לפיה יש לבטל את הקצאת הזכויות בנחלה למבקשים. זכויות המבקשים פקעו בשל מחדליהם, ולמצער – ניתן לראות בהודעת המשיבה מיום 26.6.17 כביטול כדין של הקצאת הזכויות. המועד המאוחר של הודעה זו נובע מהמועד בו התגלה למשיבה כי המבקשים לא מימשו את זכויתיהם בנחלה (בעת ביקור הפקח ביום 5.4.17)."

הטענות להסתמכות ולסיכול נדחו, ונקבע כי אישורי הזכויות שניתנו בעבר אינם מקנים זכויות קנייניות.

העליון דוחה את הערעור

בני הזוג הגישו ערעור לבית המשפט העליון, אך זה נדחה.
הערעור נדון בהרכב, והכרעת המחוזי נותרה על כנה – מבלי שנמצא צורך להרחיב בנימוקים.

שורה תחתונה

פסק הדין אינו מקרה קיצוני, אלא ביטוי מובהק למדיניות ניהול הקרקעות בישראל:
נחלה היא לא זכות תיאורטית – אלא התחייבות ממשית לשימוש בפועל.

גם כאשר רמ"י אינה מודיעה על ביטול הזכויות, בעלי נחלות עלולים להיתקל בקנסות בגין דמי שימוש, בעיכובים בהעברות בין־דוריות, בהקפאות רישום, ואף בסירוב להכרה בזכויות – בשל אי־התאמה למטרות ההחכרה.

בין אם אתם בעלי נחלות, בנים ממשיכים, יורשים, או צד להסכמות פנימיות –
ליווי משפטי מקצועי המבוסס על היכרות עם הפסיקה, ההחלטות והמדיניות בפועל – יכול למנוע סיכון אמיתי לאובדן זכויות.

לייעוץ משפטי:
עו"ד אורית לוי־ביטון | מומחית בדיני מקרקעין, נחלות והעברה בין דורית